מופע בלי תפקידים ראשיים?!

מופע בלי תפקידים ראשיים?!

פעם, לפני הרבה שנים, בעידן ההצגות הארוכות שמנו 10 מערכות ויותר, היו כולן יושבות מרותקות
לדרמה הגדולה והמסעירה.
באותן הדרמות כיכבו דמויות ראשיות לכל אורך המערכות ולצידן דמויות משנה ודמויות רקע רבות.
באותם ימים בהם חשבו שלא כולן יודעות להציג ולא לכולן יש צורך לעמוד על במה, התקבל הדבר באופן טבעי.
היו כאלה שתפקידן הי-ה להכין תפאורה, היו שכתבו, נגנו. ממש אבל ממש לא כולן עלו הבמה.
אינני מביעה דעה על הענין לכשעצמו, כי לשם כך נצטרך לצאת במסע ראיונות מקיף, וזה באמת רעיון לכתבה נפרדת.
בשנים האחרונות הפציע עידן חדש הנושא בחובו אינפלציה של כשרונות שמפתיעים את כולנו.
יתכן שהציבור גדול, יתכן שהבטחון העצמי עלה, אבל כישורים רבים בתחום הדרמה והמחול החלו להתגלות.
מה שבטוח שמשהו השתנה.
כל מאמנת, מפיקה, ובעיקר אלה הכותבות תוכניות יודעות: תפקידים ראשיים מחוץ לתחום בהפקות הבית ספריות.
חוץ ממספר מוסדות שהחליטו להישאר נאמנים למסורת, וגוררים אחריהם ביקורת רבה.

                                                                        ממה זה נובע הרצון להימנע מתפקידים ראשיים?BAMONET

ובכן יש כמה סיבות:

  • מרצון להעניק לכמה שיותר בנות הזדמנות לעלות הבמה ולהביע את עצמן.
  • למנוע מתח של תחרות וקנאה בגיל שבו הבמה תופסת כל כך הרבה מקום. אחרי הכל המופע מסתיים ולמחרת בכיתה תהי-ה זו המחנכת שתתמודד כעת עם כיתה תחרותית יותר.
  • אולי זו ההתלבטות הקשה את מי לבחור ועל מי להעדיף.
    צריך לזכור גם: הפקות המועלות במסגרת הבית ספרית מהוות גם כלי חינוכי רב עוצמה בעיקר בתהליך ההכנה בעצמו,
                                                              דבר שמייצר דילמות רבות.

אז כמה נקודות שכדאי לשים אליהן לב:
אין ספק כי מופעים ללא דמויות ראשיות או בעלות תפקידים נכבדים ומשמעותיים, לרוב יהיו עוצמתיים פחות.
הקבוצתיות מורידה את רף המתח העלילתי, הרגש והעוצמה.
חייב להכיר בכך שיש לזה מחיר.

התשדורת: מאד תלוי מה הבימאית- מאמנת והצוות משדרים. הרבה פעמים הצוות עצמו מבלי לשים לב, הוא זה שגורם את אוירת התחרות.
זה יכול להיות באמצעות שפת הגוף, המבט, התגובות והסודיות המתוקשרת האופפת את תהליך הבחירה.
רצוי וחשוב להקדים לפני כן לבנות הקדמה ארוכה ואמיתית לגבי הנושא, להסביר להבהיר ולאפשר להן להגיש את הבקשות בכתב.
הכי חשוב: שלא לשדר כל הזמן התגוננות אלא בטחון חינוכי ומקצועי.
ההתנהלות: בימאית חכמה לא תבחר בימים הראשונים את התפקידים הכי משמעותיים. היא תשאיר אותם לשלב הביניים ואפילו לסוף,
היא תעשה זאת באגביות ובלי לתקוע לפני כן בחצוצרה. לא תתן יחס מעודף לכשרוניות יותר. בימאית בשדה החינוכי
צריכה להיות מוכשרת במיוחד!

כדאי לדעת כי, לתוכנית המורכבת כולה משירים יש יתרונות, אבל החסרון הוא גדול יותר.
קשה לציבור להקשיב לים של שירים, בטח אם הפלייבקים לא הכי מובנים.
מילת הקסם כאן היא: דרמה.

אפשר בהחלט להרכיב דרמה בלי שתפקיד ראשי אחד מככב. אבל חייבים להפסיק להשוות מספרי שורות.
דרמה משולבת במחזמר, מרימה את העלילה גבוה מאד. בלי הדרמה התוכנית חסרה. חסרה מאד.
למה?
כי הקהל אוהב גיוון ומתקשה לראות ריקודים ותנועה בלי סוף. הקהל רוצה לשמוע דיבורים ברורים שלא מתלווה אליהם נגינה.
למה?
תנסו את זה בעצמכן.

ענין נוסף שכדאי לשים אליו לב: לפעמים מבלי משים דווקא הכשרוניות נדחקות לצד בכדי לאפשר לבנות החלשות יותר לבוא לידי ביטוי על הבמה.
יש בכך טעם לפגם אם זה על חשבון.
נכון שהבמה זו הזדמנות נפלאה, אבל צריך לבדוק האם זו ההזדמנות הראשונה והיחידה שנזכרו בה לקדם את המתקשות.
אם כי כמובן שלפעמים הדבר עשוי להוות קרש קפיצה לבטחון העצמי ולכניסה למעגלי החברה.
במרבית הפעמים, הבנות השקטות יותר שלא מוכשרות בתחום, אינן זקוקות לבמה. (יש שאפילו מתביישות ונבוכות מלהופיע)
מרביתן באות לידי ביטוי בתחומים אחרים ובמקצועות לימודיים שונים,
לעומת זאת "הדרמתיות" מחכות למופע כמו אויר לנשימה, בכדי לבטא את הכישורים. הנה להן הזדמנות. תנו להן אותה.

ושוב, שם המשחק הוא תמיד האיזון. לדעת לאזן בין אלו לאלו. לנהוג בחוכמה, ובשביל זה כידוע צריך חוכמת לב וס"ד.

לחצי כאן לפוסטים נוספים

אתן מוזמנות להגיב:

תגובה אחת
  1. תמונת פרופיל של
    STAGE להגיב

    כמה הכתבה הזו נכונה.
    לכן במוסדות חינוך צריך בימאית עם גישה חינוכית, אחרת רב הנזק על התועלת.

השארת תגובה