אלף שיעורים כתבה

ראיון עם רחלי וסרצוג, כותבת מחזות זמר, תסריטים ושירים.
מאז נוסדה תנועת בית יעקב הייתה הבמה בת לוויתה הצמודה של הקתדרה. ובעוד שבימות השגרה היו המורות ממלאות כרסן של תלמידותיהן במוסר ויראת שמיים, בין השיטין היוו ההופעות כלי נפלא להעברת מסרים שייחרטו בלב הצופות והנצפות.

מופעי זמר ו'בית יעקב' – איך זה הולך ביחד?
רק לפני תשעים שנה גם 'בית ספר לבנות' היה מושג המנוגד לערכי היהדות. אך כמו שתנועת 'בית יעקב' נתנה מענה נגד תנועת ההשכלה, כך גם ההצגות השתמשו בכלי הנשק של הרחוב כדי להילחם בו.
עד היום אנו אוחזות באומנות אימהותינו זו, ומסתבר שהנשק יעיל. כל מי ששוטטה פעם מאחורי הקלעים יודעת איזה כלי חינוכי אדיר נמצא בידיה של המחזאית.

בהגדרה זה נשמע יפה, אבל למעיישה?
ההישגים ב"ה מעל לציפיות. או כמו שאמרה לי מנהלת פעם "הצגה אחת שווה אלף שיעורים".
דוגמה? בבקשה:
בשנה שעברה העלינו בערב בוגרות של אחד הסמינרים הגדולים בארץ את המחזמר "בלילה ההוא", לאור קריאת הרבנים נגד לימודים במכללות.
המשוב על המופע הזה היה בלתי ייאמן. נשים רבות שתיכננו לצאת ללימודי תואר ויתרו על הרעיון בעקבות הערב, ועשרות נשים קיבלו על עצמן לחזק את גדרי הקדושה במקומות עבודתן.
יש לי חברה שהתחילה לימודי תואר לפני שהתפרסמה קריאת הרבנים, ואחרי ההצגה היא פשוט נמנעה מלפגוש אותי. רק כשהזכרתי לה שפרופסור למתמטיקה לא חייב להיות משולש היא נאותה לחדש את היחסים…

הבעיה היא שבתי הספר רוצים להעביר מסרים אך לא מרשים לבנות להעביר אותם… איך מתמודדים עם פרשיית התפקידים?
אם תשאלי אותי איזה יתרון יש להפקות בנות דורנו על פני ההצגות שהעלו בקראקוב, הרי כאן התשובה. עידן ה'מחזמר' שנועד לתת מענה לבעיה שציינת, מניף את בימת ההפקות שלנו לפסגות מקצועיות. כל כותבת טובה שיוצאת לשוק יודעת שמחזמר טוב הוא בשום אופן אינו סיפור בחרוזים. במחזמר נכון המנגינה לא מורידה מהפוטנציאל של הדרמה, אלא אדרבא, רק משדרגת.

ומה אם המחזמרים הופכים על הבמה לעוד להטוט כוריאוגרפי?
בעיני, אם המחזמר בנוי טוב על הדף, הוא בעזרת ה' יבוצע נכון על הבמה. מחזמר ראוי לשמו הוא התרחשות דרמטית הכתובה כדיאלוג או רב שיח. העמידי את הטקסט במבחן: אם לכל שורה בשיר יש מדבר; 'הרוכלים', 'השוטר', 'ילדי העיירה', הרי זה מחזמר. אם לחלק מן השורות אין 'פה', כלומר – הן כתובות בדיבור עקיף, זהו שיר, וככזה, לא פלא שהקהל יראה על הבמה מקהלה או מחול במקום מחזמר.

מסר לכותבות?
הכלל המקצועי הראשון שלי: כוונו לשם שמיים. ההפקות הטובות בהם לקחתי חלק בס"ד, הם אלה שעד שהטקסט ראה אור, ראיתי אני הרבה חושך. חותמות המבקרים וחרבה של הצנזורה חיכו לשירים שלי בסיבוב, ואיימו לקבור אותם חיים.
אבל כשעצמתי עיניים בלילות לבנים מול מסמךWORD ריק ואצבעותי רעדו על המקלדת, הייתי לוחשת תפילה כנה שאהיה שליחה נאמנה של המילה הכתובה. רק כשהרגשתי שאני באמת מאמינה במסר שאני כותבת, ה' שפתי פתח, ופי הגיד תהילתו.

 

השארת תגובה